HE.HARUNYAHYA.COMhttp://he.harunyahya.comhe.harunyahya.com - מאמרים - נוסף לאחרונהheCopyright (C) 1994 he.harunyahya.com 1HE.HARUNYAHYA.COMhttp://he.harunyahya.comhttp://harunyahya.com/assets/images/hy_muhur.png11666רמדאן: על מוסלמים שעיוותו את האסלאם

בשנת 642, כשהחל האסלאם להתפשט בעולם, נקבעה בו החובה הדתית לצום בחודש הרמדאן. מעבר למצווה הדתית, מהווה הצום מסר חשוב למוסלמים בשל הערך הרוחני העצום שבו. את הערך הרוחני הזה יכולים מאמיני האסלאם לגלות רק כשהם שמקיימים אורח חיים דתי אמיתי כמתואר בקוראן - כזה שנשמע לערכים המוסריים שבו. 

הרמדאן לא מסתכם בכך שבמשך חודש נחתור לשלום, נתנהג באופן מוסרי, נסלח לזולת ונדבר בנעימות לסובבים אותנו. הרמדאן הוא תזכורת לגבי אורח החיים שעלינו לקיים כל חיינו. 

אבל המוסלמים שכחו במידה רבה, מהי אותה דת שהקוראן מטיף אליה. במילים אחרות, הם שכחו את ערכי המוסר האמיתיים. האמונות הטפלות ששרדו מאות בשנים, המצאות חסרות שחר שמייחסים לאסלאם, המסורות שהפכו להיות חלק מהדת, כמו גם ה"פאת'וות" שפוסקים רוחניים בעיני עצמם פסקו - הצליחו לגרום למוסלמים רבים לסטות מהדרך. 

למעשה, גם הנביא מוחמד התלונן על תופעה זו: "אלוהיי! הנה עמי חשבו את הקוראן הזה הבל (דבר ריק)!" (סורה כה:32, בתרגום יוסף יואל ריבלין). מוסלמים רבים אינם מודעים לחלק זה בקוראן, משום שסטו מהדרך שהתווה, ובשל צעידתם בדרך אחרת, הם מאמינים להסברים חוץ־קוראניים בלתי סבירים בעליל. 

במספר מקומות בקוראן מהללים את היהודים. כך למשל בסורה 5:ע"ג: "אכן, המאמינים והיהודים והצאבָּאים והנוצרים - כל המאמין באלוהים וביום האחרון, ויעש הישר, לא עליהם הפחד ולא עליהם היגון" (תרגום ריבלין). על המוסלמים לזכור, שאללה מזהיר במפורש שאין לקבוע חוקים שאינם מצוינים בקוראן: "מה לכם, היכן שיקול דעתכם? ולמה לא תוזהרו? אך אם יש לכם הוכחה ברורה, הביאו והציגו את ספרכם, אם אנשי אמת אתם" (סורה לז: 154, בתרגום אהרן בן שמש).

בקוראן, אללה דורש מהמאמינים להתייחס לעם הספר באהבה ובכבוד ומתוך רוח של אחדות, אבל בעולם האסלאמי התקבעו הלכי רוח אנטי־נוצריים ואנטי־יהודיים. הקהילות הללו, שחיו בדו־קיום וסמכו זו על זו, כבר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. זו התפתחות מוזרה; שכן הדת שמקיימים מוסלמים מסוימים, אינה האסלאם הכתוב בקוראן. 

בקוראן כתוב שאין למוסלמי זכות לתקוף אדם אחר או לפתוח במלחמה. כל המלחמות המוזכרות בקוראן הן מלחמות מגננה, ולמוסלמים קיימת רק הזכות להגן על עצמם כשהם מותקפים. אך כיום, יש מוסלמים הנשמעים לפילוסופיות המכילות אמונות טפלות, המעוותות את המשמעות האמיתית של הכתוב בקוראן על מלחמה. הם מציגים את העיוותים הללו כפרקטיקה דתית לגיטימית. המונח טרור, שלא מוזכר בקוראן ומנוגד לחלוטין לרוחו, הפך להיות מזוהה עם מוסלמים. לא משנה עד כמה נוראיים יהיו המעשים של הקהילות שעזבו את הקוראן, אסור לפעול נגדן בצורה אימפולסיבית, אלא רק בדרך רציונלית וממקום של אמונה. 

הטעות הגדולה ביותר היא לקטלג את כל המוסלמים ככאלו שעזבו את הקוראן, ולהפוך אותם לאויבים רק בגלל התנהלותן של מספר קבוצות בודדות. לקהילות כאלו שאימצו את השנאה כדת, הפתרון הוא לחיות את האסלאם על פי הקוראן. 

 כבר עשרות שנים אנחנו מנסים לקדם את האסלאם האמיתי כפי גילומו בקוראן, בין השאר באמצעות סעודות אפטאר לשבירת צום הרמדאן, שבהם אנשים מכל הדתות והאמונות מתקבצים יחד ומקבלים בהבנה זה את זה. מטרת הסעודות היא להפיץ את היפה באסלאם, תוך דרבון כל המוסלמים לשוב לקוראן, ולהראות שאפשר להתנהל בכבוד, בידידות, בסולידריות ובכנות כלפי כלל האנושות. 

הרמדאן מחנך לשאוף להיות האדם שאללה מצפה מאיתנו להיות. לכן צריך שההתנהגות המיוחדת לחודש הרמדאן, תמשיך מעבר לחודש הזה ותופיע בשאר חייו של האדם.

http://www.israelhayom.co.il/opinion/563069

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/274931/רמדאן-על-מוסלמים-שעיוותו-אתhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/274931/רמדאן-על-מוסלמים-שעיוותו-אתhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/israel_hayom_adnan_oktar_when_Muslims_warp_Islam_hebrew_2.jpgThu, 14 Jun 2018 13:15:42 +0300
על העולם המוסלמי לזכור את זוועות השואה

השואה היתה אחת הטרגדיות הנוראות בהיסטוריה, אך מדינות רבות היו אדישות באותה תקופה. כיום זוכה השואה בארצות המערב להכרה ולחקיקה האוסרת את הכחשתה, אך המצב שונה לגמרי בעולם המוסלמי.

תעמולה חד־צדדית ומחסור במידע על שאירע מותירים מוסלמים רבים אדישים לאכזריות הבלתי אנושית של הנאצים ועוזריהם. לפיכך, חובה על מוסלמים להציג את העובדות ההיסטוריות כהווייתן ולבחון את הפשע הנורא הזה נגד האנושות.

השואה לא התרחשה בחלל ריק. היא נבעה מאמונות אנטישמיות, מהשנאה העתיקה ליהודים. הנאצים כיוונו את התעמולה נגד היהודים כדי לשטוף את מוחות הגרמנים. הם גם יזמו חרם על חנויות ועסקים יהודיים, אסטרטגיה אנטישמית דומה לזו של תנועת החרם בימינו (BDS). בכל רחבי גרמניה נתלו כרזות שתיארו את היהודים כמפלצות מכוערות ולצידן סיסמאות כמו "אל תקנו מוצרים מיהודים". בשנת 1940 הוקרן בבתי קולנוע בכל רחבי גרמניה הסרט האנטישמי 'היהודי הנצחי'. מורים בבתי ספר הזהירו את תלמידיהם מפני מה שנקרא "הרשע היהודי", ובמהלך השיעורים העליבו והשפילו את היהודים. ולאחר מכן - |"הפתרון הסופי", הזוועות וההשמדה הנוראה.

אין זה סוד שגרמניה הנאצית ריכזה מאמצים לגיוס תמיכה של מנהיגים במזרח התיכון בתקופת המלחמה. התעמולה ההרסנית נגד היהודים, שהתחילה עם עליית היטלר לשלטון, חלחלה לתחומי השפעה רבים בחלקים רבים של העולם. הם הפעילו שיטות תעמולה דומות בארצות רבות במזרח התיכון. רדיו ברלין התחיל לשדר בערבית ובפרסית כדי לעורר עוינות ושנאה ליהודים. הנאצים הקימו באזור תוכניות לחינוך הנוער, שבהן תוארו היהודים כ"אויבים".

כיום, חלקים בלתי מבוטלים של אוכלוסיית העולם לא שמעו מעולם על השואה, או שהם מכחישים אותה. בהשפעתם של מסעי הטפה והסתה לשנאת היהודים, קבוצות מוסלמיות מסוימות נוטות להכחשת הזוועה הזאת, אך הכחשת השואה היא הכחשה של עובדות היסטוריות.

מדוע כה חשוב להכיר בשואה ולהיאבק בהכחשתה? הסיבה היא שאם יתרחשו זוועות כאלו בעתיד, נגד היהודים או נגד כל עם, גזע, או דת אחרים, יש לקוות שבני האדם ילמדו את הלקח ולא ירדימו את מצפונם כניצבים מן הצד, אלא יקומו ויפעלו נגד העוול. עליהם להתייצב בגלוי ובאומץ נגד הרשע, ולשאוב כוחות למאבק נגד העוול מאמונתם באל.

האדישות של רבים כל כך מול זוועות השואה נובעת מהיעדר חינוך הולם, מהמשך "התעמולה השחורה" והדיסאינפורמציה. לעיתים קרובות אין מספיק מודעות לעוצמתן של התעמולה, ההשמצה והדיסאינפורמציה. אך הבנה נכונה של מטרת השקרים וההשמצות יכולה להוביל למסר של משמעות השואה בחיי היומיום, ולצורך של הגנה על האמת, על המוסר של כתבי הקודש ועל ערך החיים. בני אנוש בעלי מצפון צריכים לחנך לאומץ, לנחישות ולהגינות כדי להדוף אידיאולוגיות מרושעות ומסרים של שנאה.

מוסלמים צריכים להוביל גם מסע תרבותי נרחב: המוסלמים המשכילים ובעלי הידע צריכים להסביר לאלה שאינם מודעים למדיניות שסללה את הדרך לאחת הטרגדיות הגדולות ביותר שפקדו את המין האנושי. חיוני גם להחיות את ערכי האסלאם הדורשים תמיכה בצדק, הגנה על הנרדפים והתייחסות רחומה ואוהבת כלפי החפים מפשע.

על כל מנהיגי הקהילות המוסלמיות, הן הפוליטיים והן הדתיים, מוטלת חובה חשובה. מנהיגים מוסלמים אלה חייבים להסביר שהאסלאם לעולם לא יתיר שנאה ורדיפות כאלו. הם חייבים להגיד לקהילותיהם שלפי הקוראן, עליהם לעזור לכל יהודי או לכל אדם נרדף אחר. חובה מוסרית עליונה בחשיבותה היא לעורר את מצפון האדם ולוודא שטרגדיה כזאת לא תתרחש שוב לעולם.

http://www.israelhayom.co.il/opinion/531583

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/270163/על-העולם-המוסלמי-לזכור-אתhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/270163/על-העולם-המוסלמי-לזכור-אתhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/israel_hayom_adnan_oktar_the_role_of_propaganda_in_the_Holocaust2.jpgSat, 03 Feb 2018 23:56:13 +0200
מדיניות חרם אינה הפתרון

מושגים כגון שלום, זכויות אדם וצדק חברתי היו תמיד מטרה לסילוף ולניצול פוליטי. לעיתים נדירות מטילים ספק בכנותן של תנועות המטיפות לזכויות אלו. למרות העובדה שתנועת ה־BDS מציגה את דרכה כמאבק לא־אלים למען צדק לפלשתינים, היא בדיוק ההפך מזה. כשהיא רודפת אנשי עסקים, חברות, יזמים, אמנים ואקדמאים ישראלים ברחבי העולם, תנועת BDS רחוקה מאוד מקידום שלום ואחווה.

תנועה זו וקבוצות רדיקליות אחרות שותפות לאידיאולוגיה אחידה ודוברות אותה שפה של שנאה לישראל. מטרתה היא להפעיל השפעה פסיכולוגית על החברה באמצעות אינדוקטרינציה, ולמעשה היא מתנגדת לשלום עם ישראל. בהפעילה מספר עצום של פעילים פוליטיים ואנשי אקדמיה לקידום חרמות אנטי־ישראליים, הפגנות וסנקציות, BDS מתנגדת לעצם קיומה של ישראל ודוחה את פתרון שתי המדינות. אחד ממייסדיה, עומר ברגותי, מבטא זאת בגלוי בנאומיו שאינם מכוונים לתקשורת. זאת הסיבה שמעשיהם של פעילי BDS מנוצלים על ידי ארגוני אסלאם רדיקלי.

BDS גם מנצלת סמלים אסלאמיים, אף שאינה תנועה אסלאמית. ממשלות שמאל רדיקלי אנטי־ישראליות וחוגים פוליטיים וחברתיים הדוגלים בגזענות אנטישמית מגישים לתנועה סיוע כספי ולוגיסטי אדיר, ובהתאמה לשיטות התעמולה והפרובוקציה המרקסיסטיות, BDS מנסה לעיתים לגייס תמיכה של ההמון המוסלמי בעזרת טענות לביסוס אסלאמי. אך אידיאולוגיה זאת, הבנויה על עימות עם ישראל ועל שאיפה לסלק את היהודים ממולדתם, משוללת כל בסיס מהקוראן. 

החרם על חברות ישראליות פוגע בפלשתינים יותר מכל: רבים מהם, העובדים בתנאים טובים למדי בחברות ישראליות, הפכו קורבנות של החרם השיטתי על ישראל. בעקבות זאת נסגרים מקומות עבודה שבהם עבדו יחד יהודים ומוסלמים, ישראלים ופלשתינים, ותהום מלאכותית נוצרת בין שני העמים, גם במקומות שבהם חיו בשלום ובדו־קיום. 

ולבסוף - BDS מסלפת עובדות ומנצלת עוולות היסטוריות: כל אדם שהיה פעם בישראל, או שגישתו לנושא הגונה, יודה בעובדה שערבים ומוסלמים נהנים בישראל מזכויות ומחירויות רבות יותר מאשר בכל מדינה במרחב הערבי־מוסלמי. המצור על עזה, הפעילות הצבאית של ישראל בגדה המערבית ואמצעים דוגמת גדר הבטחון, שהם חלק מהטענות המרכזיות של BDS, אינם אלא אמצעי זהירות בלתי רצויים אך חיוניים, שננקטו אחרי שנים של טרור מתאבדים והתקפות טילים על אזרחים. הממשלה הישראלית מדגישה את רצונה לבטל את האמצעים האלה, אם יתקיימו התנאים לשלום ולביטחון.

באמצעות השיח האגרסיבי והתעמולה ההרסנית BDS תורמת להמשך הסכסוך. ישות שרוצה בכנות בטובתם של הפלשתינים, לא תוותר בכהוא זה לטובת מדיניות שמטיפה לעוינות כלפי ישראלים ויהודים. היא תגנה בחריפות פיגועי טרור, התקפות טילים ומחבלים מתאבדים שגורמים לאמצעי הזהירות האלה. ואז היא תציע פתרונות חינוכיים רציונליסטיים, שינטרלו את האיומים האלה ויסלקו את צלילי השנאה, ומעל הכל - תשאף לבנות סביבה משגשגת, שתאפשר לשתי הקהילות לבנות ולחיות יחד ברוח של שלום ואחווה אמיתיים.

http://www.israelhayom.co.il/opinion/508519

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/259246/מדיניות-חרם-אינה-הפתרוןhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/259246/מדיניות-חרם-אינה-הפתרוןhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/israel_hayom_adnan_oktar_why_the_BDS_mentality_cannot_provide_a_solution_for_peace_2.jpgTue, 10 Oct 2017 16:39:34 +0300
איך מוסלמים שומרי-קוראן רואים את היהודים

ברור לכל שעולמנו זקוק בדחיפות לשלום. כל תרומה לשלום, קטנה או גדולה, תהיה בעלת ערך עצום. לכן אני מאמין שיש חשיבות גדולה להבהרת בלבול מרכזי לגבי השאלה איך המוסלמים שומרי-הקוראן רואים את היהודים.

למרבה הצער, במשך עשרות שנים, רשויות דתיות שונות בעולם, במיוחד באזורים מוסלמיים בתוך ישראל וסביבה, הושפעו מהסברים שגויים שנבעו ממסורות, דעות קדומות ופסוקי-חדית' מזויפים (אמרותיו של הנביא מוחמד), ויצרו תדמית שהמוסלמים שונאים יהודים. הם אפילו הרחיקו לכת והפיצו טענות אבסורדיות שהיהודים הם צאצאי חזירים. (אחינו ואחיותינו היהודים הם בוודאי מעל הערות כאלו).

חיוני שמוסלמים ולא-מוסלמים כאחד יבינו שגישה כזאת מנוגדת לחלוטין לקוראן, אינה נכונה, שלא להגיד חסרת כבוד ואפילו גזענית ממש. 

למעשה, הנביא משה הוא הנביא שנזכר הכי הרבה בקוראן. התורה, הנביא משה והצדיקים היהודים זוכים לשבחים בפסוקים רבים בכל הקוראן.

בשלושת הפסוקים שבהם מנסים הרדיקלים להשתמש לרעה, בין בידיעה ובין מתוך חוסר מידע, האל מוקיע את העבריינים מקרב הקהילות היהודיות באותו זמן, על שחיללו את מצוות האל. בפסוקים אלה, העבריינים שגרמו בעיות לצדיקים היהודים מגונים באמצעות ביטויים מטפוריים שמשווים אותם לחזירים וקופים. יש לציין כי ישנם פסוקים רבים בקוראן שמוקיעים עבריינים מוסלמיים בצורות דומות. לפיכך, הוצאת הפסוקים מהקשרם והחלתם על קבוצה שלמה של אנשים, שהאל רוצה שהמוסלמים יאהבו ויגוננו עליהם, מהווה התרסה נגד הקוראן (הקוראן נמצא מעל לכך), והפגנה בוטה של גזענות, האסורה בהחלט באסלאם.

הבה נעיין בפסוקים הנדונים ונראה מדוע גישה כזאת אינה נסבלת.

היהודים לפי הקוראן

בראש ובראשונה, המוסלמים אוהבים ומוקירים מאד את כל הנביאים, והנביא משה הוא שליח האל האהוב מאד על המוסלמים. יתר על כן, המוסלמים מקבלים את חלקי התורה המתיישבים עם הקוראן.

הבה נראה מדוע הרדיקלים טועים קשות בפירושם לכמה פסוקים:

"אמור, הבה ואודיעכם למי השכר הרע מכל אצל אלוהים: לאלה אשר קיללם אלוהים ושפך חמתו עליהם ועשה אותם קופים וחזירים, ואשר עבדו לשיקוצים." (קוראן 5:60).

לקוראן יש יופי המסביר את עצמו ובמקרים מסוימים יש צורך בפסוקים נוספים כדי להבין את הפסוק. לפיכך, שליפת פסוק בודד והוצאתו מהקשרו עלולה להביא למסקנות שגויות מאד. זה בדיוק מה שקורה עם הפסוקים הנדונים.

מן הפסוקים המופיעים לפני הפסוק שציטטנו, אנו מבינים שפסוק 60 מדבר על העבריינים מקרב הנוצרים והיהודים, דרך ביטוי מטפורי. לאחר שהוא מצביע על השגיאות של העבריינים, האל מפריד בבהירות בין הצדיקים לבין החוטאים באותן קהילות ומשבח את האדוקים שבתוכן:

"המאמינים והיהודים והצאביאים והנוצרים - כל המאמין באלוהים וביום האחרון ועושה הטוב - לא ייפול עליהם פחד ולא יצטערו." (קוראן 5:69).

בפסוק השני שמנוצל על ידי רדיקלים רבים, האל אומר: "כאשר הפרו ביוהרה את האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, היו קופים מאוסים." (קוראן 7:166).

כפי שהפסוק עצמו מסביר, הוקעה זו נועדה לחוטאים ולעבריינים שהפרו את מצוות האל. אולם גם כאן, ישנם פסוקים לפני פסוק זה שבהם מופרדים הצדיקים מן החטאים. בפסוק 164, האל מזכיר יהודים שהזהירו בעקביות את קהילת העבריינים וקראו להם לשוב לאמת. ובפסוק 159, האל מצביע על קבוצה מכובדת בקרב היהודים: "יש בבני עמו של משה אומה אשר בניה נוהגים על פי האמת ועל פיה יעשו צדק." (קוראן 7:159).

הפסוק האחרון שהרדיקלים משתמשים בו מתייחס שוב לעבריינים שהפרו את מצוות האל. לאחר ששיבח את הצדיקים מקרב היהודים והנוצרים בפסוק 2:62, האל מוקיע את העבריינים שחיללו את השבת בפסוק 2:65:

"המאמינים והיהודים והנוצרים והצאביאים - כל המאמין באלוהים וביום האחרון ועושה את הטוב - שכרם שמור להם אצל ריבונם, ולא ייפול עליהם פחד ולא יצטערו." (קוראן 2:62).

"הן ידועים לכם אלה מביניכם אשר שלחו יד ביום השבת: אמרנו להם, היו קופים מאוסים." (קוראן 2:65).

פסוקים אלה מבהירים שהקללה מתייחסת רק לאלה המפרים את מצוות האל.

כאשר קוראים הקוראן בשלמותו, מתברר שלא קיימת גישה שלילית ליהודים, אלא להפך, יהודים אדוקים זוכים לשבחים מאת האל בפסוקים רבים, ושם מתגלה שהוא יעניק להם שכר גדול. למעשה, הנביא מוחמד היה דוגמא מעולה בגישתו האוהבת והמחבקת כלפיהם וב'מסמך מדינה' שלו, שהיה החוקה הכתובה הראשונה בעולם שהבטיחה את חייהם, אמונתם, כבודם וזכויותיהם של היהודים, ושראתה בהם אחים למוסלמים.

אנו מקווים שמוסלמים בכל העולם ינטשו את העוינות ליהודים, בתירוץ שיש לכך רקע דתי. האל רוצה שאנו נאהב את אחינו מקרב 'עמי הספר' ונגן עליהם. אסור לנו להרשות לעצמנו להיבלע על ידי הכעס והשנאה, כאשר דתנו מצווה על ההפך. עלינו לזכור שהטעויות של מעטים אינן יכולות להצדיק איבה כלפי חברה שלמה, ובמיוחד לא על בסיס דתי שאינו קיים.

 

http://www.israelnationalnews.com/Articles/Article.aspx/18253

http://newsrescue.com/a-call-for-sanity-how-the-quran-abiding-muslims-view-the-jews/

Note: Mr. Oktar's representatives were in Israel for several meetings with government officials (including Prime Minister Netanyahu)  journalists, and academicians.  Dr. Babuna and Dr. Gundogdu gave Mr. Netanyahu copies of Mr. Oktar’s books on the peaceful message of Islam and briefly discussed importance of peace and love to solve the inherent problems in the region. Later, together with Rabbi Yehuda Glick, they met with many politicians, religious leaders, academicians and journalists including Defense Minister Moshe Ya'alon, Energy Minister Yuval Steinitz, Culture Minister Miri Regev, Jerusalem Affairs Minister Ze'ev Elkin, Deputy Minister of Regional Cooperation Ayoob Kara, several MPs including Dr. Anat Berko, Avi Dichter, Miki Zohar, Sharren Haskel, Naava Boker, Shuli Mualem-Rafaeli amongst others, also appearing on i24 news. Photos below:

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/255671/איך-מוסלמים-שומרי-קוראן-רואיםhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/255671/איך-מוסלמים-שומרי-קוראן-רואיםhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/arutz_sheva_adnan_oktar_muslims_jews2.jpgFri, 18 Aug 2017 03:28:57 +0300
לחיות זה בצד זה בירושלים

לא עובר יום ללא אזכור קונפליקט, אלימות ושפיכות דמים בירושלים, הקדושה לשלוש הדתות. בחודש האחרון במיוחד, מקום יפה זה, משכנם של השלום והנביאים, היה עד לאירועים מחרידים שבהם אנשים נדרסו על ידי מכוניות, הותקפו בסכינים, גרזנים ורובים, וחפים מפשע אבדו את חייהם.

יהודים המתפללים לאלוהיהם בבתי הכנסת, מרכינים ראשיהם בדבקות, הפכו למטרה רק בגלל היותם יהודים. הקוראן מתייחס למסגדים, בתי כנסת וכנסיות כמקומות הזוכים להגנת האל (קוראן 22:40) ועל כל המוסלמים מוטלת החובה להגן עליהם. הריגת חפים מפשע או פגיעה בהם מהווה חטא - רצח - בעיני האמונה שלנו.

אני רואה בגינוי בלבד של אכזריות כזאת הצהרה חלשה מאד. אני מאמין שמעשים כאלה מהווים רשעות צרופה, זוועה ואכזריות. לבצע פשעים מרושעים כאלה בשם האל, להצדיק או להלל אותם, תוך ביטוי שמחה על מותו של יהודי, הם מעשים המנוגדים לחלוטין לרוח האמיתית של האסלאם.

כמובן שאחינו הפלשתינאים עברו הרבה כאב. הרבה דם של חפים מפשע נשפך והם סבלו בגלל מדיניות מסויימת של מנהיגים ישראלים ופלשתינאים כאחד. אך טרור לעולם אינו לגיטימי, ולעולם אין להציג אותו ככזה, ולא משנה הסיבה.

מחאה צריך לבטא במילים, לא בהרג ופצצות. הרג במודע ובמתכוון של אנשים חסרי מגן הבאים לעבוד את אלוהים בבית כנסת, ושחיטתם באכזריות, הוא המדרגה הנמוכה ביותר של פחדנות בזויה.

על כל מוסלמי מוטלת האחריות לתמוך באמת ובצדק. האל תובע בקוראן: "הוי המאמינים, היו נוהגים בצדק והעידו בפני אלוהים, ולו גם נגד עצמכם ונגד ההורים וקרובי המשפחה..." (קוראן 4:135) וגם: "...ואל תגרום לכם טינתכם לאנשים לנהוג באי-צדק. נהגו בצדק, כי אין קרוב מזה ליראת שמיים..." (קוראן 5:8).

מבט חד-צדדי על האירועים או נקיטת עמדה משוחדת לטובת אנשים השייכים לעמך או לדתך אינם מתיישבים עם הצדק, ההגיון והמצפון הישר. על כן חייב אדם להיות הגון ומוסרי בכל מצב ולשקול את הדברים בהגיון.

כמובן שאין עם או אומה החפים מכל טעות. הישראלים עלולים לעשות שגיאות, אך אסור לעשות לעם שלם דמוניזציה, פשוטו כמשמעו, להפוך אותם למטרות או להשתמש בהם ככלים להסתה באמצעות שימוש בהגזמות, שקרים והשמצות. היהודים סבלו מדיכוי במשך 3,000 שנה; קיימת שנאה ליהודים בכל רחבי העולם, והם סבלו מעוול וגורשו מכל מקום שחיו בו.

אין הדבר מתיישב עם היותך מוסלמי להטיל אימה עליהם בארץ אבותיהם, במקום שהם מבקשים לחיות לצד המוסלמים. מדינת ישראל תישאר קיימת, והמדינה הזאת תתקיים עד ליום הדין; היהודים יחיו באזור הזה כפי שהאל הבטיח להם גם בתורה וגם בקוראן.

באותה מידה, אין הצדקה דתית להתקפה על הרב יהודה גליק, שהיה האורח שלי באיסטנבול, ואין הצדקה לתיאור האחראים למעשה המרושע הזה כ"גיבורים". הרג במזיד של אדם בלתי חמוש, חף מפשע וירא שמיים, המאמין באחדות האל ומקדיש את כל זמנו לזכירת האל, אינו מעשה גבורה אלא רצח ורשע צרוף. אין במעשה הזה שום דבר הראוי לשבח. אין לחגוג חוסר מוסריות ומרד נגד הקוראן.

הטענות הבלתי מציאותיות שכמה אנשים משמיעים כאילו הישראלים מבקשים להרוס את מסגד אל-אקצה או למנוע ממוסלמים לקיים שם את פולחנם, עלולות להפוך למתקפות מכוערות של אנשים בעלי נטיות לאלימות ושנאה, כפי שקרה בהתקפה על הרב גליק. אין זה ראוי שחלק מהתקשורת וכמה דמויות צבוריות משתמשים באל-אקצה לצורך פרובוקציה דתית. זו אחריות כבדה בעיני האל.

בראש ובראשונה, מה שמתחולל שם הוא מתח בלתי נחוץ ומלאכותי. זהו בית האלוהים, ולפיכך נוצרים ויהודים, כמו גם מוסלמים, צריכים לקבל אפשרות לבוא ולהתפלל שם. אין לאיש זכות להגיד לזולתו לא להכנס ולהתפלל שם. אפילו אתאיסט יכול להכנס למקום שהאל הגדיר כקדוש, ולהרגיש שם יראה ואהבה.

נכון הדבר שהשאיפה לבנות מחדש את מקדש שלמה מניעה את החזון היהודי לגבי המקדש על ההר; וכן, השאיפה המקורית אכן תיבנה בכל הדרה ויופיה בשטח הנרחב ליד מסגד אל-אקצה. אולם, זה יקרה כאשר נביא ביחד את שלטון השלום והאהבה, וזה יהיה מקור לשמחה עבור המוסלמים.

מה שאינו ידוע למוסלמים רבים הוא שגם יהודים מקווים ומצפים להתפלל ביחד עם מוסלמים, ככתוב בתנ"ך:

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי  כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים." (ישעיהו נ"ו, ז')

אין הדבר תואם את רוח האסלאם למנוע מיהודים אפילו להכנס לחצר של מסגד אל-אקצה, למנוע מהם להתפלל שם בשקט ולעשות דמוניזציה אפילו לילדים יהודים. שנאה עוורת ליהודים אינה ראויה ואינה הוגנת.

מצד שני, אף מוסלמי אינו רשאי להסכים שמסגד אל-אקצה ישמש להפגנות וקרבות אבנים ובקבוקי תבערה. זה חטא וחילול כבודו של המקום הקדוש. זה ביתו של האל, מקום פולחן, ועליו להיות מקום של שלום ושלווה.

משום כך חשוב מאד שהתקשורת תימנע מפרסום ידיעות שמטרתן להסית ושהמנהיגים יימנעו משימוש בשפה מלהיטת יצרים שתסעיר ותרתיח את אנשיהם. על אירועים כאלה יש לדווח מנקודת מבט רציונלית ואובייקטיבית שתעודד שלום ותאפשר ביקורת עצמית. על כולם להתאמץ למנוע פילוגים בין בני ישמעאל ובני יעקב (ישראל) ולסכל את תחבולות השטן.

מספר המוסלמים והיהודים השואפים לשלום חייב לגדול, והם צריכים להבין שחיים משותפים צריכים להתבסס על אהבה. לכן מוסלמים חייבים להיפטר מהשפעת הקנאות ביחסם ליהודים ולפעול לאור הקוראן.

יתר על כן, יהודים צריכים להמנע מזיהוי האסלאם עם הקיצוניות הפנאטית, אלא תמיד לבקש שלום ופיוס עם המוסלמים האמיתיים של הקוראן.

http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-4597044,00.html

http://www.jpost.com/Opinion/When-will-Jerusalem-know-peace-383186

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/255670/לחיות-זה-בצד-זה-בירושליםhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/255670/לחיות-זה-בצד-זה-בירושליםhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/ynet_news_adnan_oktar_jerusalem3.jpgFri, 18 Aug 2017 03:23:21 +0300
משלחת ישראלית השתתפה בסעודת האיפטר המסורתית כאורחת של מר עדנן אוקטר באיסטנבול, טורקיה.

סעודת האיפטר (שבירת הצום) המסורתית, המתקיימת מדי שנה בחודש הרמדאן, תחת חסותו של הסופר הנודע מר עדנן אוקטר, נערכה השנה באולם הנשפים של ארמון צ'יראן באיסטנבול. סעודת האיפטר המסורתית בלטה כתמיד במעדנים אנינים ובאורחים נכבדים. היא מבטאת את השאיפה לאחד אנשים ממגוון עצום של דתות, תרבויות, אידיאולוגיות ורקעים אתניים. גם השנה היה אירוע האיפטר הזדמנות מיוחדת לחיזוק האחדות והסולידריות בין המשתתפים מקשת של דתות, כתות והשקפות שונות. השתתפו בו אמנים, פוליטיקאים, אנשי דת, אקדמאים, דיפלומטים ואנשי תקשורת.

האירוע התקיים בערב של 8 ביוני 2017 עם 750 משתתפים לערך, בהם אורחים נכבדים מטורקיה ומרחבי העולם. את האירוע היוקרתי כיבדו בנוכחותם אורחיו המכובדים של מר עדנן אוקטר, אנשי דת יהודים ונוצרים מישראל, צרפת, וארה"ב. כמו כן, השתתפו אורחים יקרים מן האגודה האשורית בטורקיה, מן הקהילה הארמנית, מן האגודה היוונית אורתודוכסית ומן הכנסיה הקתולית. בין האורחים היו גם שרי ממשלה, חברי פרלמנט ופוליטיקאים ידועים ממפלגות שונות מכל הקשת הפוליטית, קונסולים כלליים ודיפלומטים זרים המכהנים בטורקיה, ופרופסורים. בסעודת הרמדאן הזו השתתפו גם אנשי עסקים רבים, דמויות בולטות מקהילת הבונים החופשיים ואמנים רבים.

אחת המחוות היפות ביותר אשר קישטו את האירוע היתה הברכה המצולמת שנשלחה בוידיאו מחבר הכנסת הרב יהודה גליק (ליכוד) אל מר עדנן אוקטר לכבוד הרמדאן. הרב גליק פתח את דבריו במילים: "חברי היקר, מר עדנן אוקטר המכובד, הלוחם למען הסובלנות הדתית, למען האהבה לכל בני האדם, למען האל ברחבי העולם...". וכך המשיך: "מן העיר ירושלים, אשר בה בחר האל להיות עיר השלום, הרשה לי לאחל לכל אחד ואחד מכם, ברכת הצלחה במפעלכם להבאת אורו של האל לכל האנושות... עוד נראה על הר הבית, בית תפילה המאחד את כל העמים בצל האל האחד והיחיד. מירושלים, הרשה לי לאחל לכולכם רמדאן מבורך, מירושלים, עיר השלום."

במהלך היום של אירוע האיפטר, ביקרה המשלחת הישראלית במוזיאון היהודי של טורקיה בבית הכנסת נווה שלום באיסטנבול. הם גם סיירו במיצרי הבוספורוס עם נציגיו של מר עדנן אוקטר.

כמו כן כיבדו את האירוע השנתי בנוכחותם אורחיו המיוחדים של מר עדנן אוקטר, הכומר האנגליקני טוד וויליאם קיסאם מארה"ב, ומישראל - הדיין בדימוס של בית הדין הרבני הגדול הרב אברהם שרמן, מנהל מכון אל-סדיקין הרב בן אברהמסון, הסופר והמדריך הרב ג'פרי סיידל והדובר הבינלאומי של הקהילה היהודית בחברון הרב ישי פליישר. לפני סעודת האיפטר, אמר הכומר טוד וויליאם קיסאם בשידור חי של מר עדנן אוקטר בערוץ הטלויזיה 9A: "המכנה המשותף המאחד בינינו הוא אהבתנו לאל. כנותך, חוכמתך ואהבתך השפיעו עלי עמוקות." הדיין הרב אברהם שרמן השמיע את המילים המלבבות באותו שידור טלויזיה: "אל תצפון בלבך שנאה ואל תהיה אנוכי. אלו מצוות האל לכולנו. האל ציווה שלום בספרי הקודש שלנו. המלים הנפלאות שלך (של עדנן אוקטר) יזכו לתפוצה רחבה ובאמצעות המלים האוהבות שלך יבוא הקץ לשנאה ברחבי העולם."

הרב ג'פרי סיידל אמר שהסטודנטים שלו רצו לבוא לטורקיה להביא מסר של אחדות: "זה קרה ליהודים בישראל. אבל עבור כולנו, הנס הזה קורה כל יום. אולי איננו מבחינים בכך, אבל אני אסיר תודה להיות כאן. בשנת החמישים לנס בישראל, אני רוצה להזכיר שאנחנו חיים את הנס הזה מחדש."

מר עדנן אוקטר ציטט פסוקים מהקוראן ואמר: "אתם תהיו בארץ הזאת. זאת מצוות האל. אין כל דרך אחרת. האל מכריז במפורש בקוראן שהיהודים יחיו בישראל... (האל אומר :) אל תעזבו את ישראל. האל אומר שהיהודים יתגוררו בישראל, בירושלים. אתם היופי של האיזור, התכשיטים שלו. אי אפשר לטעון אחרת."

לאחר הסעודה, הרב ישי פליישר השתתף בשידור החי של מר עדנן אוקטר בערוץ 9A ואמר למר עדנן אוקטר: "אני חושב שבעצם הזמנתנו לאיסטנבול היום, אתה מהווה חלק מהחזון שמחבר בין העמים במזרח התיכון." מר אוקטר הוסיף: "העם בישראל נעשה יותר דתי, וזאת ברכה לכל האיזור ולכל העולם האסלאמי. הם לא מודעים לכך שהיהודים הם אנשי האהבה."

אחרי האיפטר, ערכה נטשה קירצ'וק, מגישה מובילה בערוץ הישראלי ILTV, ראיון עם מר עדנן אוקטר. היא הביעה התפעלות מן האווירה המגוונת, ההרמונית והאוהבת של האירוע, והוסיפה: "רב, כומר ואימאם הסבו ביחד לשולחן והם הסתדרו מצויין. זאת באמת זכות גדולה ואירוע יוצא דופן. אני מקווה שבדרך הזאת אנשים ישנו את דעתם." היא המשיכה: "אני חושבת שהמפגשים שאתה מארגן הם חשובים ביותר. חיוני שהמסורת הזאת תמשיך גם בעתיד."

מר עדנן אוקטר ציין שהזמנת כמרים, רבנים ואימאמים לאירועים משותפים היא מסורת עוד מימי הנביא מוחמד (עליו השלום). מר אוקטר המשיך: "כשהם רואים את התמונה הזאת, הקיצונים כמובן נסוגים לאחור." לשאלה כיצד יתפתחו בעתיד יחסי ישראל - טורקיה, ענה מר אוקטר: "טורקיה וישראל תמיד יפעלו במשותף. הברית בין שתי הארצות תתחזק. כך זה צריך להיות, זאת הדרך ששתי הארצות צריכות ללכת בה." לשאלת קירצ'וק איך ניתן לשנות את הדיעות המוטעות שיש לקבוצות שונות בעולם על היהודים וישראל, ענה מר אוקטר: "זה אפשרי באמצעות מאמצים והסברה." 

קירצ'וק שאלה: "איך ההרגשה לארח בסעודת איפטר אורחים מכל העולם?" ומר אוקטר ענה: "התגובות של כל משתתפי האירוע הביעו מדרגה גבוהה יותר של אהבה. האווירה שם היתה ממש נפלאה. זה מרומם את הנפש לראות את האהבה על פני האנשים. האהבה היא הסיבה לבריאת היקום."

אנו מקווים שהסעודה הזאת ואירועים רבים כמוה יביאו את האנשים צעד נוסף לכיוון השלום ויעזרו להם להאמין באפשרות של אחדות וסולידריות. מר עדנן אוקטר ימשיך לעשות מאמצים בדרך להפרכת הדעות המוטעות ולחיסול השנאה בעולם. אם ירצה האל, הברית של בעלי הרצון הטוב תהפוך במהרה את העולם לבית של שלום עבור כולנו.

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/254121/משלחת-ישראלית-השתתפה-בסעודת-האיפטרhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/254121/משלחת-ישראלית-השתתפה-בסעודת-האיפטרhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/Adnan_Oktar_iftar_2017_ciragan.jpgMon, 31 Jul 2017 12:19:09 +0300
מקומות קדושים צריכים להיות מרכזים לפיוס, לא לעימות

ניתוק יהודים מירושלים

אירגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (אונסק"ו) עורר פולמוס חריף עקב החלטתו השנויה במחלוקת מתאריך 16 לאוקטובר 2016, החלטה הסותרת את מטרתה המוצהרת, ומכירה בירושלים ובאתריה הקדושים רק בשמם המוסלמי אל-קודס. כך נמחקו מן העיר הקדושה 3,000 שנות קשר של היהודים ו2,000- שנות קשר של הנוצרים. אונסק"ו, שהמוטו שלו היא "בניית שלום בתודעת אנשים ונשים", חתם על החלטה פוליטית המחריפה קונפליקט. למרות מאמצים ניכרים למנוע את הטעות ההיסטורית הזאת, המקומות הקדושים הפכו לכלים של מלחמת תעמולה.

ההחלטה המשוחדת בעליל תערער עוד יותר את אימון הציבור באו"ם ובמוסדותיו. אך כמובן, זה יהיה הנזק הפחות חשוב. מדאיגות יותר הן ההשלכות של ההחלטה על המקום הרגיש כל כך. בשנה שעברה, מיד לאחר שישראל הואשמה בהפרת הסטטוס קוו בהר הבית, פלשתינאים מסויימים פתחו בגל מתמשך של פיגועי דקירות ודריסות. הרבה חפים מפשע איבדו את חייהם או את יקיריהם.

הקשר הגשמי והרוחני של הדתות האברהמיות לירושלים אינו ניתן להכחשה. הר הבית, הנקרא בפי המוסלמים אל-חרם א-שריף (המקום הקדוש הנאצל), מקודש בעיני כל הדתות המונותיאיסטיות. שם התנבאו נביאים רבים במשך אלפי שנים, לשם התמקדו לבבות בתפילה יהודית, ושם חידש ישוע אמונה ששינתה את המין האנושי (ואף הובילה לאסלאם עצמו). ירושלים ואתריה הקדושים הם המורשת המשותפת של שלוש הדתות הללו, ושום הצהרה פוליטית לא תוכל לשנות את העובדה הזאת.

 אך לאחרונה המקומות הקדושים של ירושלים הפכו למוקד של קונפליקטים פוליטיים. חוגים מסויימים העלו טענה בלתי מציאותית שהיהודים מעולם לא השתמשו בהר הבית לפני הצהרת בלפור של שנת 1917. אך האמת היא שלאורך ההיסטוריה, מלומדים אסלאמיים תמיד אישרו שהר הבית מקודש ליהודים, ואף תיארו אותו כאתר שבו ניצב המקדש של שלמה. שמות ערביים אחרים לירושלים הם "אל קודס", או בשם המלא "בית אל-מקדס", הלקוח ישירות מן השם העברי "בית המקדש". עם הקמת מדינת ישראל, התעוררה מחלוקת על ההכרה הזאת ומשמיציה של ישראל ראו בה מוקצה מחמת מיאוס. הרטוריקה הזאת הפכה בהדרגה לשיכתוב בוטה של ההיסטוריה, כאילו ירושלים והיהודים נפגשו רק לאחרונה.

הכרה אסלאמית בקשר של היהודים להר הבית

למעשה, ההיסטוריה האסלאמית מראה לנו בבהירות רבה שהמורשת של ירושלים משותפת ליהודים ומוסלמים. במסורת האסלאמית, יצא הנביא מוחמד עליו השלום למסע לילי לאל-אקצה, "המסגד שבקצה הרחוק", ומשם עלה לשמיים. בימי חייו היו במקום רק שרידי המקדש והריסות של מקדש רומי וכנסיה שנבנו באתר הקדוש. על היהודים נאסר לחיות בירושלים תחת איום של עונש מוות. לאחר שהרומאים דיכאו מרד יהודי והרסו את המקדש היהודי בשנת 70 לספירה, בדיוק בגלל שזה היה המקום החשוב ביותר לבני ישראל, היה זה הח'ליף עומר המוסלמי שקידם בברכה את היהודים ששבו לבירתם העתיקה. הוא פינה את האשפה מהר הבית ובנה במקום אתרי פולחן, משום שזה היה מקום מרכזי עבור הנביאים. בתקופת השלטון העבאסי, היהודים המשיכו לגור באיזור עד שהצלבנים כבשו את ירושלים וטבחו ביהודים ובמוסלמים. גם בתקופת האימפריה העות'מאנית, היהודים תמיד חיו בירושלים. החוקים שהסדירו את תפילת היהודים ליד הכותל המערבי, לאחר שכניסתם להר הבית נאסרה, נקבעו על ידי סולימן המפואר במאה ה16-, ובמשך כל 400 שנות השלטון העות'מאני המשיכו היהודים להתפלל מול הכותל.

במאה העשרים, כתבה המועצה האסלאמית העליונה של ירושלים "שמקומו של הר הבית זהה למקומו של מקדש שלמה מעל לכל ספק", והתייחסה לאתר כמקום שבו הקריב הנביא דוד עליו השלום עולות של שלום. העובדה שבית המקדש היהודי נמצא בירושלים נזכרת פעמים רבות גם בתנ"ך וגם בכתבי הגוספל הנוצריים. בספרי קודש אלה מתואר המקום כזירה שבה חיו, הטיפו והתפללו הנביאים דוד, שלמה וישוע עליהם השלום.

הקשר בין היהודים, ירושלים והר הבית אינו זקוק לעוד הוכחות היסטוריות או ארכיאולוגיות. הוא חי וקיים בשמה הערבי של העיר, אל-קודס / בית אל-מקדס. אחריותנו כמוסלמים היא להגן על אתרים קדושים אלה, לא רק על המבנים, אלא גם על ההיסטוריה שלהם ומשמעותם עבור המאמינים. יתר על כן, אסור לנו להניח לפולמוס הפוליטי לתקוע טריז בין אנשים העובדים את אותו אלוהים. התקפות על ההיסטוריה היהודית תמיד בישרו התקפות על זכותם לחיות בארץ אבותיהם, ואחר כך, על זכותם לחיות בכלל. לפיכך, מסירת מידע כוזב לנוער הופך לכלי הסתה שסולל את הדרך להתקפות על נשים וילדים ישראלים.

חופש הפולחן הוא זכות השייכת לכולם

בישראל קיימים 400 מסגדים, כולם מוגנים על ידי החוק הישראלי, והרשויות בישראל מוודאות שאף מוסלמי לא יקבל יחס משפטי לא צודק בגלל אמונתו. ישראל הקצתה למוסלמים את מסגד אל-אקצה, את כיפת הסלע ואת השטח שסביבם, ואף הסמיכה את המוסלמים לנהל את האתר. עכשיו הוגבלה גישת לא-מוסלמים למקום. הם יכולים לבקר רק בימים מסויימים ורק למשך שלוש שעות. לעתים, מבקרים יהודים ונוצרים מוטרדים ומותקפים. לא-מוסלמים אפילו אינם מורשים להחזיק כל סוג של חפץ או ספר דתי, והם מסתכנים במעצר אפילו על תנועת שפתיים של תפילת לחש.

אך בכל מקום אחר בעולם - עם כמה יוצאי דופן חריגים - בני כל הדתות רשאים לבקר במסגדים ובמקומות קדושים לאסלאם. לפיכך, אין שום סיבה שתיאסר כניסתם לשטח אל-חרם א-שריף בירושלים. נוכחותו של יהודי הרוצה להתפלל במקום אינה צריכה להיחשב בשום אופן לפרובוקציה. להיפך, היא צריכה להיות ברכה למוסלמים וסיבה לשמחה עבורם. למשל, כפי שנוצרים ויהודים רשאים להתפלל עם מוסלמים במסגד סולטן אחמד באיסטנבול, עליהם ליהנות מאותה זכות במסגדי הר הבית. אין לכך שום מניעה דתית. מסגדים צריכים להיות מקומות טהורים ממתחים וויכוחים פוליטיים; הם צריכים להיות מקומות שבהם כל אחד זוכר שכולנו נוצרנו שווים בפני האלוהים.

הסתה בהר הבית מובילה לאלימות

למרבה הצער, חרושת שמועות הובילה למהומות ולשפיכות דמים בהר הבית - ובמיוחד, להשלכת אבנים על מתפללים יהודים ברחבת הכותל המערבי שלמרגלותיו - וגרמה לנקיטת אמצעי בטחון נחושים. פרובוקציות ומעשי אלימות מסלימים בדרך כלל בחגים הדתיים של היהודים. אין ספק שפסול להשתמש בחגים ואתרים דתיים לצורכי תעמולה ומעשי אלימות. אף אדם שפוי לא יתמוך במילוי מקומות פולחן באבנים ובמטעני נפץ קטנים, כך שהמקומות הקדושים הופכים לקסרקטיני מלחמה. ערכי המוסר של האסלאם אינם יכולים להצדיק בשום מקרה סקילה באבנים של אנשים המתפללים לאל, ובוודאי שלא מגובה בטוח של 20 מטרים. כתוצאה מכך, משטרת ישראל נאלצת להגיב, וכך מתפתחות המהומות.

ממש כפי שישנם פרובוקטורים בין אנשים המשתתפים בהפגנות, ברור שישנם אנשים שהוטעו ואשר רגשותיהם הדתיים נוצלו לרעה. אך ישנם ערוצי תקשורת המשתמשים בתמונות הקונפליקט בצורה המגבירה את ההסתה לשנאת ההמונים נגד היהודים ומנצלת את הרגישויות של המוסלמים, כמעט בנסיון להצדיק את האלימות ובוודאי לשלהב ולהשתמש בהתפרצויות רגשיות למטרות פוליטיות. לפיכך, אחינו המוסלמים צריכים לזהות את התחבולות והפרובוקציות ולעודד אנשים להתייחס למחלוקות בהגיון בריא.

יש להפוך את מתחם אל-אקצה וסביבותיו למקום שבו יחלקו אנשים מכל הדתות את היופי של האסלאם, משוחרר מכל בחישה פוליטית. יש "להסית" את האנשים לאהוב ולשים את מבטחם באלוהים, ולא להיפך. העובדה שהשם אל-אקצה מזוהה עם אלימות וסכסוך היא דבר שהמוסלמים יכולים לשנות. כאשר אחינו הפלשתינאים יסרבו להאזין להסתה ולא ירשו ניצול של הדת שלנו להתכחשות פוליטית, הם יראו כיצד מופחתים אמצעי הבטחון המגבילים אותם בחיי היום-יום. ממש כפי שהגבול בין ברלה-נסאו ההולנדית לבין ברלה-הרטוג הבלגית חוצה בתים ומסעדות, כך יכול גם הגבול בין ישראל לפלשתין להפוך לקו בלתי מורגש כמעט. הסיבה העיקרית שמונעת את החזון הזה היא תרבות השנאה המטופחת על ידי הכרזות פוליטיות מסיתות, מערכת החינוך הכוזבת, והתקשורת המוליכה שולל. גדרות תיל אינן הסיבות לאלימות, אלא התוצאות שלה.

ההיסטוריה של ירושלים ספוגה בנבואה והתגלות. הנסיון למחוק את העבר של המקומות הקדושים מנוגד להגיון ולמצפון ומהווה המשך המלחמה באמצעים אחרים. הנסיונות להכחיש באמצעות תחבולות פוליטיות את 3,000 שנות הקשר האינטימי שבין היהודים לירושלים, שנוסדה על ידי הנביא דוד עליו השלום, אינם הדרך שבה צריך להתנהג מוסלמי שהפנים את ערכי הקוראן.

----

הכותב הוא מעצב דעת קהל ופרשן טלויזיה טורקי, שכתב מעל 300 ספרים ב73- שפות, על נושאים פוליטיים, אמוניים ומדעיים.

http://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-569880

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/240034/מקומות-קדושים-צריכים-להיות-מרכזיםhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/240034/מקומות-קדושים-צריכים-להיות-מרכזיםhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/maariv_adnan_oktar_Holy_sites_should_be_centers_for_reconciliation_not_conflict2.jpgWed, 11 Jan 2017 19:34:32 +0200
החלטתו הפוליטית של אונסק"ו והר הבית

אירגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (אונסק"ו) אישרר בשבוע שעבר החלטה של ועדת היחסים החיצוניים בנושא "חוסר הקשר בין מסגד אל-אקצה לבין היהדות". ההחלטה, שעוררה תגובות שליליות של ממשלת ישראל ושל כל היהודים ברחבי העולם, התקבלה בתמיכת 24 מדינות מתוך 58 המדינות החברות באירגון. דובר הוועד המנהל מייקל וורבס הגיב להחלטה כך: "התוצאה מראה שהנושא מעורר מחלוקת רבה. מקור המחלוקת אינו בתוך אונסק"ו, אלא בעולם האמיתי."

ההחלטה שיזמו והגישו 7 מדינות, כולל מצרים, אלג'יריה, לבנון וקטאר, נועדה "לשמר את המורשת התרבותית הפלסטינית ואת המאפיינים הייחודיים של מזרח ירושלים." כמו כן נזכר במסגרת זו המרכז ההיסטורי של העיר, שבו שוכנים האתרים הקדושים לאסלאם מסגר אל-אקצה וכיפת הסלע. ההחלטה קבעה שכל האיזור הזה שייך רק למוסלמים.

ישנם כמה גורמים בולטים בקשר להצבעה של אונסק"ו, אירגון האחראי לשליחות תרבותית במסגרת האו"ם. הגורם הראשון הוא העובדה שהמדינות שהצביעו בעד ההחלטה היו אלו שיחסן לישראל היה בעייתי. הנקודה הזו מוכיחה שההצהרה מבטאת גישה פוליטית יותר מ"מורשת תרבותית". גם העובדה שנמנעו מהצבעה 26 מדינות מוכיחה את הדיעה הזאת. הימנעות של 26 מדינות מנקיטת כל עמדה בקשר לעמדה תרבותית מוכיחה בבירור שיש להן הסתייגויות פוליטיות. בעקבות התגובות, צפויה בקרוב הצבעה חוזרת על ההחלטה.

אך הבעיה האמיתית היא הצבעת גוף בינלאומי על השאלה "לאיזו דת שייך הר הבית, שבו ניצבים מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע."

המיקום והחשיבות של הר הבית, כולל כל הסמלים הדתיים שבו, נמסרו לנו דרך ספרי הקודש. בעוד התורה קובעת שהר הבית קדוש ליהודים, הקוראן מייחס חשיבות למסגד אל-אקצה, שבו עלה לשמיים נביאנו מוחמד עליו השלום. מסגד אל-אקצה הוא גם הקיבלה (כיוון התפילה) הראשון שהיה למוסלמים. גם הנוצרים מקדשים את האתר כמקום עלייתו לשמיים של הנביא ישוע עליו השלום.

בראש ובראשונה, הטענה כאילו המקום קדוש רק למוסלמים סותרת את פסוקי הקוראן. זאת משום שהקוראן קובע במפורש שליהודים יש זכות לחיות בארץ הקודש, הכוללת גם את ירושלים. האל מספר לנו בקוראן על הנביא משה עליו השלום שקרא לשבטיו במילים אלו: "בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחרו פן תלכו לאבדון." (קוראן 5:21). האל הגדיר את הארץ כמקום מקודש לשבטי ישראל, שם יתנחלו ויחיו לפי תורת הנביא משה עליו השלום. ברוח זו אומר האל בפסוק אחר של הקוראן: "הושבנו את בני ישראל במושב מכובד וכלכלנו אותם במיטב הדברים" (קוראן 10:93), וקובע שהוא בחר את הארץ ליהודים בלבד. בפסוק 58 של הסורה אל-באכרה (הפרה): "אמרנו, היכנסו אל העיר הזאת ואיכלו מפריה בשפע מכל אשר תרצו, והיכנסו משתחווים בשער ואימרו, חיטה, למען נסלח לכם על חטאיכם ונרבה את שכר המיטיבים", אלוהינו מעניק את ירושלים ליהודים כנחלתם וקובע שהמקום הוא קדוש עבורם. בפסוקי הקוראן האלה, אלוהינו מודיע למוסלמים שיש ליהודים זכות לחיות בארץ הקודש, ושהארץ נחשבת קדושה גם להם. אם מוסלמי טוען שהארץ הזאת אינה קדושה ליהודים, הוא פועל בסתירה לקוראן, או שהוא מתעלם מהעובדה החיונית הזאת שנכתבה בקוראן.

כאשר התורה והקוראן קובעים שהאדמה הזו קדושה ליהודים, נסיון של ארצות מוסלמיות מסויימות לבטל מצווה זו דרך אירגון תרבות בינלאומי הוא מעורר התנגדות, הן מבחינה הגיונית והן מבחינה דתית. נסיון לערער על עובדה שקבע אלוהינו הכל-יכול בספרי הקודש הוא תרגיל חסר תוחלת לחלוטין. המעמד והקדושה של המקום הוגדרו על ידי האל הכל-יכול. הנסיון להכחיש ולבטל זאת עלול להוביל לתוצאות מרחיקות לכת בעיני האל.

בהחלטה האמורה ישנן עוד נקודות דוחות. דובר האירגון וורבס אומר שההחלטה שנתקבלה נובעת מהעובדה שהנושא "מעורר מחלוקת". אך למעשה, ההחלטה שנתקבלה באונסק"ו היא הגורם שסולל את הדרך למחלוקת מזיקה מאד. העובדה שמקומו של מסגד אל-אקצה נחשב למקום קדוש בעיני שלוש הדתות האבהרמיות היא חשובה לאחדות ולאחווה בין כל הדתות. זאת ללא ספק אחת הסיבות שאלוהינו האדיר הגדיר את העיר המבורכת הזו כמקודשת לשלוש הדתות. תפילתם ופולחנם של מאמיני שלוש הדתות באותם המקומות הם תופעות יפות ומבורכות. לעומת זאת, טענה באמצעות הצבעה שהעיר קדושה רק למוסלמים מעוררת סכנה פוטנציאלית, העלולה לעודד אנשים בורים לנקוט באפליה, ולעורר קיטוב ועימותים. השמעת טענה כל כך רדיקלית באיזור רגיש הסובל מבעיות עצומות, הנובעות מגישות דתיות הנגועות באמונות תפלות, רק תגרום להסלמת המתח באיזור.

יש להבהיר שמקום קדוש למוסלמים, שהוא קדוש גם ליהודים, צריך להיחשב לברכה עבור העולם המוסלמי כולו. כמוסלמים, הנביא משה עליו השלום הוא גם הנביא שלנו. שותפות בארצו היפה צריכה להיחשב למעלה איכותית.

מה שמצופה מארצות האסלאם הוא לא להסתיר את העובדה הזו, שהיא יפה, ברורה מאליה, ותואמת לחלוטין את הקוראן, אלא לפעול למענה. מה שמצופה מאירגון המגן על ערכים היסטוריים ותרבותיים כמו אונסק"ו הוא להתחשב בספרי הקודש, ולא בעמדות ובאינטרסים פוליטיים של יחידים וממשלות, כאשר עולים לדיון ערכים דתיים ורוחניים. ומה שנחוץ כדי שכל אלה יקרו הוא שהקהילה האסלאמית תאמץ החלטות ריאליסטיות על בסיס הקוראן ותנטוש אמונות תפלות, קונספציות אורתודוכסיות, ומסורתיות קנאית. אירגונים בינלאומיים צריכים להתעלם מהעדפות פוליטיות של "גאונים" מסויימים ולהפוך למוסדות מצפוניים.

http://the--temple.blogspot.com.tr/2016/11/blog-post_49.html

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/235849/החלטתו-הפוליטית-של-אונסקו-והרhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/235849/החלטתו-הפוליטית-של-אונסקו-והרhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/makor_rishon_adnan_oktar_unesco_s_political_decision_and_the_temple_mount2.jpgFri, 25 Nov 2016 11:36:28 +0200
ההתנגדות לציונות - בורות מוסלמית

 

"הלאומיות ברחבי העולם נולדה עם החתימה על סדרת ההסכמים "שלום וסטפליה" ב-1648. מאז היא התפשטה והתעצמה עוד יותר עם המהפכה הצרפתית ב-1789, עד כדי כך שהחלום של מדינת הלאום עיצב את הפוליטיקה הבינלאומית במשך 150 שנה, וההתלהבות הלאומית היא שהניעה מלחמות לעצמאות מדינית. האחראים למלחמות אלו בערו בתשוקה לאחד תחת דגל אחד אנשים בעלי רקע תרבותי משותף, דוברי שפה משותפת ותושבי טריטוריה משותפת. אך מתוך מאות התנועות לשחרור לאומי, אחת מובדלת לרעה, מושמצת ומואשמת בתיאוריות קונספירציה זדוניות.

תנועה זו שואפת לשחרר את העם היהודי מכל גלויותיו ברחבי העולם ולאחדו מחדש במדינה אחת. תנועת השחרור הזאת נקראת על שם הר ציון בישראל - ונודעה בשם ציונות. העם היהודי בפזורת קהילותיו, שגורש מכל מקום שבו חיפש מפלט, החליט להקים מדינה משלו בארץ אבותיו. כל תנועה לאומית בת ימינו נתמכה על ידי ידידים ולחמה כנגד אויבים, ואילו הציונות עמדה מול עוינות שלוחת רסן מצד כל זרם פוליטי אפשרי. כיום האנטי-ישראליות, במסווה של אנטי-ציונות, הפכה לביטוי העיקרי של האנטישמיות ושנאת היהודים. אומה שלמה מהווה מטרה לאלימות מילולית או פיזית - נשים, ילדים, זקנים, חפים מפשע ומדוכאים כאחד - רק בגלל לאומיותם היהודית ותביעתם לשבת אל שולחן האומות עם כל עמיתיהם.

על אף הקמתן של 22 מדינות ערביות שכולן קשורות למקור אתני אחד, רק שאיפתם של היהודים להקים להם מדינה ריבונית מעוררת התנגדות חריפה. ולמרות זאת, ישראל מהווה כיום מקלט בטוח למיליוני אנשים נרדפים, אלה שברחו מרצח העם הנאצי, מהעריצות הסובייטית או מאלימות במדינות רבות אחרות. כמעט מיליון יהודים נאלצו להגר ממדינות ערב ולנטוש את כל רכושם לאחר מלחמת 1948.



מפגש של ישראלים ופלסטינים. צילום: נתי שוחט, פלאש 90


יהודיות אינה מוגדרת במדינת ישראל במונחים גזעיים או אתניים מקובלים, שלא כמו במדינות סמוכות. ישראל היא מדינה רב-תרבותית, המארחת דתות שונות ורקעים אתניים מגוונים, בניגוד למדינות ערב השכנות לה. חמישית מאוכלוסיית ישראל הם ערבים. בנוסף, השפה הערבית היא שפה רשמית לצד העברית במדינת היהודים. המקומות הקדושים לכל הדתות נהנים מהגנה: יש כ-400 מסגדים, וכולם מוגנים מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.


למרות העובדות הללו, חוגים מתרחבים מאשימים את הציונות כי קשרה קשר לשלוט בכל העולם ולנצל אותו. ההסבר היחיד לתופעה זו הוא האנטישמיות, גרסה מודרנית של רטוריקה עתיקה ובלתי רציונלית של יהודופוביה. בניגוד לדעה הרווחת במזרח התיכון, הציונות היא השאיפה של העם היהודי - שידע דיכוי, רדיפות וסבל עצום במרוצת ההיסטוריה - לחיות חיי חופש וביטחון בארץ אבותיו. העם היהודי שייך לארץ הזאת במשך 3,500 שנה, והוגלה מתוכה לפני זמן רב בידי העריצות של האימפריה הרומית. הופעתה של מדינת ישראל היא התגשמות החלום של אומה קטנה זו לחיות בביטחון במולדתם ולמשול בעצמם.
 

שנאת ישראל מנוגדת לקוראן


המוסלמים רובם ככולם אינם מודעים למשמעותה האמיתית של הציונות. כאשר הם נשאלים מדוע הם מתנגדים לה, הם מגדירים את הציונות כ"מערכת מרושעת השואפת להרוס את הסדר העולמי" ומאמינים לטענות הכוזבות שהיא מקור כל הרע שבעולם. יתרה מכך, מוסלמים רבים חיים באשליה שאנטי-ישראליות זהה לאדיקות דתית, וזה הופך אותם ללא הוגנים כלפי יהודים. לפיכך חיוני להגדיר כראוי את הציונות בעבור הציבור המוסלמי-ערבי ולשים קץ לשנאה חסרת הטעם כלפי היהודים.

שנאת מדינת ישראל והציונות אינה מתיישבת עם רוח הקוראן; רצח ישראלים חפים מפשע או הטפה לגירוש יהודים מארץ אבותיהם - שגוברת כיום לא רק בעולם הערבי אלא גם בחוגי שמאל באירופה - הם תסמינים של חוסר מצפון. למדינת ישראל יכולות להיות מגרעות, אך על פשעים צריך לדון אותה לפי חוק. באסלאם יש עיקרון של "אחריות פלילית אישית" בדיוק כמו שאנו מוצאים בחוק הבינלאומי. אי אפשר להפליל או להעניש מדינה שלמה ללא הבחנה בין חפים מפשע לבין האשמים, או בין טוב לרע תוך התעלמות מההקשרים.

טענתם של כמה מוסלמים שהם "נלחמים נגד העם היהודי בשם הקוראן" מבטאת בורות ומהווה חילול הקוראן, הואיל והאל נתן במפורש לעם היהודי את הזכות לחיות בארץ הקודש: "משה אמר לבני עמו, בני עמי, זכרו את החסד שנטה לכם אלוהים, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, ובנותנו לכם את אשר לא נתן לאיש משוכני העולמים. בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון" (קוראן, סורה 5, 20-21).

למרות המצוות המפורשות הללו בקוראן, לא נראה שקיימים במזרח התיכון אוהדים לציונות. להפך, האיבה לציונות מקובלת, והמתנגד למגמה זו עלול לסכן את חייו. אלא שהקוראן מצווה על המוסלמים לנהוג בהגינות, ולכן הם חייבים להטיף לא רק לזכויות הפלסטינים, אלא גם לזכויות העם היהודי. הזכות להגשים את שאיפתם להגדרה עצמית שמורה גם לישראלים, לא רק לפלסטינים. רוח השלום והאחווה היא צורך דחוף לקהילה המקומית. מעגל הלוחמה עולה הון תועפות, והיה אפשר להשתמש בו לרווחת האנשים. חשוב עוד יותר הוא אובדן החיים שגרמה מלחמה מיותרת זו.

ברגע שהעולם הערבי יחליט להכיר בישראל כשכנה, הוא יוכל להתמקד בפיתוח רווחתו של העם הפלסטיני וכן ברווחתם של עמים ערביים אחרים. המאמצים והמשאבים המבוזבזים על הסכסוך, על הרס ועל איבה, יופנו לבניית האזור ולטיפוחו, החרבות יכותתו לאתים, והשנאה תהפוך למדע, לאמנות ולטכנולוגיה.

ההשקפה המסולפת על הציונות בעולם האסלאמי הפכה במרוצת הזמן לפוביה שגויה נגד העם היהודי. הסברת הציונות היא הדרך הנכונה, וסיום מעגל השנאה הוא חובתם של אינטלקטואלים מוסלמים בכל מקום. 

 

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-557804

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/231857/ההתנגדות-לציונות---בורותhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/231857/ההתנגדות-לציונות---בורותhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/maariv_adnan_oktar_zionism_irrational_misunderstood_fear2.jpgWed, 12 Oct 2016 22:02:50 +0300
מיתוס 'עץ האטד' ממשיך להפיץ שנאה ליהודים

בשעה שרוב המוסלמים ברחבי העולם ממשיכים להאמין במסורות ודעות קדומות שמתיימרות לייצג את האסלאם, במקום להאמין באסלאם האותנטי המתואר בקוראן, רגשות חסרי בסיס נגד היהודים ממשיכים לצמוח ולסבך עוד יותר את נוף המזרח התיכון, הבלתי יציב ממילא. לא רק שתרבות העוינות המפוברקת הזאת מקשה על השגת שלום באזור, היא גם גובה מחיר פסיכולוגי כבד מן האוכלוסיה המוסלמית בהגבירה את נטייתה לשנאת קבוצה אנושית על בסיס אתני או אמוני.

הבעיה הבסיסית היא הסיפורים המזויפים שהסתננו לכתבי האסלאם והרעילו את החברות המוסלמיות בשנאת היהודים. מוסלמים שאימצו את האמרות הכוזבות הללו חיים בסתירה לקוראן. אנשי דת ופוליטיקאים במזרח התיכון משתמשים בקונספציות המפוברקות הללו כדי לתמרן את ההמונים ולהשפיע עליהם.

החדית' הידוע לשמצה על 'עץ האטד' הוא דוגמא לשימוש במקור מפוברק לצורך הסתה לשנאה חסרת בסיס. חדית' זה מהווה אב-טיפוס לנרטיב אנטי-יהודי והוא פופולרי בצורה מוזרה בקרב מוסלמים מסורתיים ואורתודוכסיים. בטענה שהוא מצטט את דברי הנביא מוחמד (ע"ה), חדית' זה מצוטט בסעיף 7 של אמנת החמאס והפך למקור בולט לרטוריקה האנטי-ישראלית באזור:

"...היהודים יתחבאו מאחורי האבן או העץ, והאבן או העץ יגידו: הו מוסלים, הו משרת אללה, יש יהודי מאחורי; בוא והרגהו. אבל עץ האטד (Gharqad Tree) לא יגיד כן, מפני שזהו העץ של היהודים..." (חדית' מוסלים, ספר 41, מספר 6985).

אם מישהו יהרוג את האדם היהודי הנמצא לידו - חס וחלילה! - בטענה שהוא שמע קולות מעץ או מסלע שאמרו לו להרוג, אנו נניח שמדובר באדם חולה נפש. אך המנטליות המופרעת הזאת - שמנוגדת לקוראן - מקובלת בחוגים רבים במרחב הערבי-מוסלמי ומשמשת לתדלוק שנאת יהודים תחת מסווה של דתיות מזויפת.

ראשית לכל, עבור מוסלמי המאמין בקוראן, חדית' זה אינו יכול להיות תקף כלל וכלל, הואיל ומעשה כזה אינו רק מנוגד לקוראן אלא גם מהווה פעולה סכיזואידית של רצח. הקוראן הוא המקור והמדריך המוחלט והמוסכם עבור המוסלמים והאל מסביר שהמוסלמים יישפטו רק על בסיס הקוראן (קוראן 43:44, 25:30, 12:111, 2:2, 29:51, 5:87, 69:40-47, 6:57, 18:26). לפיכך, אם פסוקי החדית', הטוענים לשקף את מלותיו וחייו של הנביא מוחמד (ע"ה), סותרים את דברי הקוראן, ברור מאליו שהם אינם מדויקים ואל למוסלמים להתחשב בהם (קוראן 69:44-47).

במקרה שלפנינו ברור שהחדית' הנדון סותר בהחלט את הקוראן. לפי הקוראן, הריגת אדם חף מפשע משולה להריגת העולם האנושי כולו (קוראן 5:32). אך חדית' זה אינו קורא רק להריגת חף מפשע אחד, אלא להשמדת עם שלם, כולל נשים, ילדים וזקנים. זהו רעיון כל כך מעוות ומסוכן עד שהבורים עלולים לחשוב שזה נותן להם רשיון למסע רציחות סידרתי עם פטור מכל עונש.

הקוראן מוקיע בפירוש רעיונות ומעשים סוטים כאלה (קוראן 37:154-157). לפי הקוראן, אם מוסלמי יבין את החדית' הזה באופן מילולי ויהרוג יהודי חף מפשע, אותו יהודי עשוי להגיע לגן עדן בעוד הרוצח ייענש בגיהינום לנצח, אלא אם יחזור בתשובה והאל יסלח לו.

מובן מאליו שבכל קהילה עלולים להיות פושעים או אנשים שמעשיהם אינם קבילים, כולל גם בקהילה היהודית. אך עובדה זו אינה יכולה להצדיק הוצאה להורג של חפים משפע. מתפקידם של בתי המשפט הוא לאכוף צדק בקהילה. גם אם אדם שביצע פשע הוא יהודי, אין למוסלמי זכות להתייחס אליו באופן שונה. יתר על כן, אין לו שום זכות להרוג, קל וחומר שאין הוא יכול לשמש כתובע, שופט ותליין. מה שעליו לעשות זה להביא את העבריין למשפט ולהניח לבתי הדין לטפל במצב.

חריצת גורלם של היהודים למוות היא טירוף בלתי חוקי ובלתי צודק בכל מובן אפשרי. הקוראן מצווה על המוסלמים לנהוג בצדק ולשמור בכל זמן על הגבולות שקבע האל (קוראן 2:190). על המוסלמים להיות הוגנים ומתונים אפילו כלפי אלה שאולי פגעו בהם בעבר (קוראן 5:2).

האל גם מצווה על האנשים לנהוג בצדק אפילו כאשר אדם חש פגוע:

"הוי המאמינים! קיימו את חובתכם לאלוהים והעידו עדות אמת, ואל תגרום לכם טינתכם לאנשים לנהוג באי-צדק. נהגו בצדק..." (קוראן 5:8).

איך אפשר לראות בהרג חסר הבחנה של יהודים פעולה צודקת או ציות לקוראן? איך אפשר לטעון שהנביא מוחמד (ע"ה) ציווה על מעשה כזה שמחלל בפירוש את הקוראן? האל מודיע לנו בקוראן שאם הנביא מוחמד (ע"ה) היה אומר משהו נגד מה שנתגלה לו בנבואה, הוא היה נענש קשות (קוראן 69:44-47).

נקודה נוספת שצריך לקחת בחשבון בקשר לחדית' זה היא העובדה שהאל מצווה בקוראן לרחוש אהבה, כבוד וחמלה כלפי היהודים והנוצרים (קוראן 5:5, 7:159, 3:113-115, 3:199, 28:52-53, 4:162, 2:62, 5:69, 5:82-85, 5:12, 29:46, 3:64).  העוינות שמרגישים מוסלמים מסוימים כלפי 'עמי הספר' (נוצרים ויהודים) נובעת מקשת רחבה של מקורות שנוצרו הרבה אחרי התגלות הקוראן. רוב המקורות האלה סותרים את הקוראן באופן בוטה, מזינים רטוריקה אנטי-יהודית ולעתים קרובות מטעים את המוסלמים לפרש את הקוראן בדרך חסרת אהבה וחסרת הגיון.

האמת היא שהאל מעודד את המוסלמים לטפח קשרי קרבה עם היהודים, אפילו קשרי נישואין שהם בהחלט היחסים האינטימיים ביותר (קוראן 5:5). המוסלמים יכולים לסעוד ביחד עם יהודים, להתארח אלה אצל אלה, וזאת הסיבה שמזון כשר הוא חלאל (כשר לפי האסלאם): זהו תיאור מובהק של ידידות.

להלן מצוטט אחד הפסוקים הרבים שלעתים קרובות מתעלמים מהם או מבטלים אותם, בהתבסס על החדית'ים המזויפים והמקורות הכוזבים. לאורך כל הקוראן (קוראן 5:5, 7:159, 3:113-115, 3:199, 28:52-53, 4:162, 2:62, 5:69, 5:82-85, 5:12, 29:46, 3:64) משבח האל את 'עמי הספר' על מעשיהם הטובים:

"המאמינים והיהודים והצאביאים והנוצרים - כל המאמין באלוהים וביום האחרון ועושה הטוב - לא ייפול עליהם פחד ולא יצטערו." (קוראן 5:69).

הגיע הזמן שהמוסלמים ינטשו מקורות לא-קוראניים וישובו למקור האמיתי של האסלאם, שמטרתו היא לעורר אהבה, שלום ואחווה לכולם.

הכותב הוא פרשן טלויזיה טורקי מוסלמי, אשר כתב יותר מ- 300 ספרים ב- 73 שפות על נושאים פוליטיים, דתיים ומדעיים.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-553877

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/228008/מיתוס-עץ-האטד-ממשיך-להפיץhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/228008/מיתוס-עץ-האטד-ממשיך-להפיץhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/maariv_adnan_oktar_gharqad_tree_myth_jews_muslims_2.jpgSun, 21 Aug 2016 15:27:58 +0300
זכויות האדם של היהודים על הר הבית מנקודת מבט אסלאמית

לפני כמה חודשים קראתי כתבה שכותרתה היתה "פעילים יהודי מתפללים בסתר באתר מוסלמי קדוש". צוין שם ש-15 יהודים דתייים נאלצו לכסות את פיהם בידיהם בהר הבית בירושלים, ולהעמיד פנים שהם מדברים במכשירי הטלפון הניידים שלהם – כדי להתפלל.

בהרבה הזדמנויות נחשפתי להתנכלויות המתבצעות כלפי יהודים שומרי מצוות המבקשים להתפלל בהר הבית. הרב יהודה גליק, שהיה אורח הכבוד בתנועתנו בסעודת סיום צום הרמדאן באיסטנבול בשנה שעברה, תיאר זאת בפרוטרוט בפגישותינו הפרטיות ובשידורי ערוץ הטלוויזיה הטורקי A9.

למנוע מאדם להתפלל במקום הקדוש בעיניו זו הפרה בוטה של זכויות האדם. סעיף 18 לאמנת זכויות האדם של האו"ם קובע שלכל אדם הזכות לחופש אמונה, דעה ודת, ושחופש זה כולל את הזכות להתפלל, לבד או עם אחרים. אך טבעי עבור יהודי להתפלל ולקיים את פולחנו בהר הבית, ממש כפי שטבעי למוסלמי להתפלל בכעבה במכה.

חופש האמונה והפולחן הוא גם אחת מאושיות המשפט הישראלי. הכרזת העצמאות הישראלית משנת 1948, לדוגמא, קובעת שחופש האמונה יובטח במדינת ישראל, ושתפילה וקיום מנהגים דתיים כלולים בחופש הזה. בנוסף, סעיף 171 לחוק העונשין הישראלי רואה בהפרעה לקבוצת אנשים המתפללת יחד משום פשע.

לטענה שמוסלמים נפגעים מכך שאלו שאינם מוסלמים מתפללים בהר הבית – הצידוק-כביכול להגבלת זכות היהודים להתפלל בהר – אין כל בסיס בקוראן. פסוקי הקוראן אינם מדברים על עלבון כלשהו שגורמת הסגידה היהודית לא-ל. נהפוך הוא, פסוקים רבים בו מכילים ביטויים בשבח מעשי הפולחן של עם הספר – יהודים ונוצרים. ואכן, תיירים המבקרים במסגדים באיסטנבול מתפללים במסגדים על פי אמונותיהם ואיש איננו מנסה לעצור אותם או בעדם.

ארץ הקודש היא מקום שבו יהודים, מוסלמים ונוצרים צריכים לחיות יחדיו בשלום ולעבוד את א-לוהיהם בחופשיות כאחים. הקוראן קובע במפורש שליהודים יש זכות לחיות בארץ הקודש. הדבר מובע במפורש בפסוקי קוראן רבים. ממילא, עבור מוסלמי, מראה של יהודים בארץ ישראל – בוודאי כשהם מתפללים בה – צריך להיות מקור לשמחה.

אחת הסיבות להגבלתם של יהודים בהר הבית היא מעמדו המשפטי של ההר האוסר באופן מסורתי כניסה של לא-מוסלמים למתחם. נוסח המסמך שנחתם בהקשר הזה בידי הסולטאן העות'מאני עות'מאן השלישי בשנת 1757 עדיין מוכר על ידי מדינת ישראל כיום. המתווה הזה, המכונה "הסטטוס-קוו העות'מאני" נשמר על פי הסכם פריז בשנת 1856, אמנת ברלין ב-1878, כובד על-ידי המנדט הבריטי ששלט בירושלים בין השנים 1918-1948, על-ידי הממשל הירדני שנהג כאן בשנים 1948-1967 וגם על ידי מדינת ישראל. הסטטוס קוו המדובר שב ואושר בהסכם השלום ישראל-ירדן בשנת 1994. כל ההסכמים הבינלאומיים שישראל חתומה עליהם והמצב המשפטי בן 250 השנים מונעים מיהודים להתפלל בהר הבית.

בשל כך, חלק מהמוסלמים מגיב בשלילה רבה לרעיון של תפילת יהודים בהר הבית. ממילא, ראש הממשלה נתניהו הדגיש פעמים רבות שלא ישנה את הסטטוס קוו בהר. גם בית המשפט הישראלי דחה את כל הדרישות לאפשר ליהודים להתפלל בהר בטענה של 'חשש להפרת הסדר הציבורי'.

אולם למרות כל זאת הדבר צריך להיות ברור: המחאה המתבצעת בידי מוסלמים כנגד תפילת היהודים בהר בשום אופן איננה עולה בקנה אחד עם רוח השלום של הקוראן והאסלאם. חלק מהמוסלמים הושפע מרעיונות קנאיים, והפתרון היחיד לבעיה הזו הוא חינוך מחודש שלהם באמצעות הקוראן.

הדרך לצאת מהמבוי הסתום הזה היא אהבה, פיוס ובניית בית המקדש השלישי על שטח ריק בהר הבית, מבלי לפגוע באתרים האיסלמיים הקיימים שם. את מקדש שלמה אפשר לבנות מחדש בדיוק כמתואר בתורה. אנחנו יכולים לפתח במקום המפואר הזה פולחן משותף של בכירי כל שלוש הדתות המונותיאיסטיות לצלילי פעמונים, חצוצרות וקריאת מואזין לתפילה, מה שיהפוך את ירושלים לעיר השלום ויעלה בקנה אחד עם המשמעות העברית של שם העיר הזו.

הן זכויות האדם והן האסלאם דורשים שיהודים יוכלו להתפלל בחופשיות בהר הבית, באתר פולחן שייבנה על פיסת אדמה מתאימה במתחם המקודש. כינון שלום ואהבה בין מוסלמים לבין עם הספר יהיה האמצעי העיקרי שבאמצעותו ניתן יהיה להשיג זאת.

 

]]>
http://he.harunyahya.com/he/מאמרים/217924/זכויות-האדם-של-היהודים-עלhttp://he.harunyahya.com/he/מאמרים/217924/זכויות-האדם-של-היהודים-עלhttp://fs.fmanager.net/Image/objects/6-makaleler/jerusalem_online_adnan_oktar_temple_mount_jewish_human_rights2.jpgFri, 11 Mar 2016 21:46:26 +0200